בעשור האחרון נפל דבר בתל אביב: מי שהשכיל לקנות דירה בעיר לפני שנת 2004, גילה שערך הדירה עולה מדי שנה, בהתמדה ובאדיקות. הסיבות לעליית המחירים הדרמטית, נעוצות, בין השאר בתושבי החוץ ש"גילו" את תל אביב, עיר חוף תוססת שמציעה חיי תרבות ובילוי עשירים, ובה דירות במחירים משתלמים במיוחד כשמתרגמים אותם לשער הדולר או היורו.
בצד הציונות של אותם תושבי חוץ יהודים שרצו לקבוע משכן משני בישראל, גל האנטישמיות של אמצע שנות האלפיים ועד היום, גרם לתושבי חוץ רבים, בעיקר מצרפת, לקנות לעצמם דירה במקום מבטחים – ישראל. אלו החלו לרכוש דירות בעיר, בעיקר ברחובות הסמוכים לים וגרמו לרחובות מוזנחים ונשכחים דוגמת רחוב בן יהודה, להפוך לפניני נדל"ן מבוקשות.
חשוב לזכור שמחירי הדירות בישראל ביחס לדירות באירופה היו אז זולים מאוד ונחשבו להשקעה בטוחה. במקביל, הבינו קבלנים רבים שקהל תושבי החוץ הוא קהל ששווה להשקיע בו והחלו להציע פרויקטים יוקרתיים ברחבי העיר ולשווקם לקהל זה, במקביל לקהל הלקוחות של המתעשרים החדשים, אנשי עסקים ואנשי היי טק, שבחרו לקבוע את דירתם המרכזית בתל אביב, בבניין יוקרה שמציע בנוסף למגורים נוחים, גם שירותים נלווים של שמירה ואבטחה 24/7, חנייה צמודה (בדרך כלל תת קרקעית), ואף חדר כושר, ספא או בריכה בבניין עצמו.
התעוררות שוק הנדל"ן בשנות האלפיים, העלתה גם את ערכן של הדירות הישנות, שנמצאו בסמוך לבנייה החדשה. גם ההשקעה האדירה של עיריית תל אביב בשיפוץ מאסיבי של רחובות ושדרות בעיר, תרמה לעלייה של מאות אחוזים בערך הנדל"ן בעיר. הדוגמה הבולטת ביותר היא רחוב רוטשילד, שעד השיפוץ של עיריית תל אביב שנאמד במיליארדי שקלים, ניתן היה לפני עשור לרכוש בשדרה וברחובות הסמוכים אליה דירת שלושה חדרים בפחות ממיליון שקל. אותה דירה הכפילה ואף שילשה את ערכה כיום, כיוון ששדרת רוטשילד המוזנחת של תחילת שנות האלפיים הפכה לעורק ראשי של העיר ללא הפסקה, ומרכזת אליה את כל מקומות הבילוי הנחשבים, מגוון עצום של מסעדות ופעילות ערה בכל ימות השנה בשדרה עצמה. גם הערים השכנות לתל אביב נהנו מתנופה זו וקמו
פרויקטים חדשים בבת ים וביפו.